Supporting a son or son-in-law in learning – is it a good investment?

הרמ”א מביא בסימן רמ”ו ענין שותפות יששכר וזבולון, וכנראה מדבריו שה”ה שותפות בעיקר עסק הסחורה, ומקור הרמ”א היא רבינו ירוחם ולשונו שם מורה שקודם שעוסק בתורה יכול להתנות שיעסוק חבירו בסחורה, והנה הח”ח בספר אהבת חסד ח”ב פ”כ מביא בשם שיטמ”ק כתובות ד”נ שלא נא’ שיעור חומש לענין החזקת התורה, ומוכיח הח”ח כדבריו מהא דמצינו ענין של יששכר זבולון, ולכאורה יש להעיר על דבריו הלא שאני התם שכבר מתחילה היה שותפות וא”כ יששכר היה לו זכות בחצי הרווח וא”כ זבולון אינו נותן יותר מחומש, ואינה ענין להחזקת תורה במי שנותן משלו

עיין מדרש תנחומא פרשת צו, זאת תורה עולה, קריאת התורה, כמה חביבה לפני הקב”ה שיש חיוב לתת כל ממונו ללמוד תורה לעצמו ולבניו, ואח”כ ממשיך בענין שע”י מעלת עסק התורה הוי כאילו הקריב, והנה היה נראה שמדרש זו איירי לענין לו ולבניו דוקא, ואולי יש מקום לומר גם באופן שותפות יששכר זבולון נכלל בלימוד עצמו, עוד יל”ע אולי איירי דוקא באופן שיש בלימוד מעלת כאילו הקריב (וכמו שנראה בהמשך התנחומא)

במשנה אבות פ”ד מ”ה ולא קרדום לחפור בהם, הרמב”ם מאריך נגד לקיחת ממון מאנשים אחרים כדי שילמוד תורה, ודאישתמש בתגא חלף, פרש”י עבר שכרו הימנו,
והנה רבינו ירוחם נקט ששותפות יששכר זבולון היא רק לפני לימודו, אבל א”א לעשות השותפות אחרי שכבר למד, ומוסיף שמסתבר לומר שהעוסק אבד שכבר ביטל חלקו עיי”ש, והנראה יסוד דברים ע”פ הנ”ל דבשלמא אם מחיל השותפות קודם שלומד הרי אינו משתמש בתגא ואלא מתחילה הרי לימודו מתחלק לב’ השותפים, אבל אם כבר למד ה”ה משתמש בתגא ודו”ק